ירכא

ירכא (בערבית: يركا) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל שקמה בשנת 1959. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2010, יש בירכא 14,900 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2008, המועצה המקומית מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ח (2008-2007) היה 33.1%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2007 היה 4,588 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,743 ש"ח).
בכפר
 
היסטוריה

כבר במאה ה-11, עם התפצלות הדת הדרוזית מהשיעה, הוזכר הכפר ירכא ככפר דרוזי , אך עד המאה ה-19 אין עליו פרטים רבים.

בתחילת התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ירכא היה אחד הכפרים הגדולים בגליל המערבי ובשנת 1596 גרו בו 712 תושבים (לעומת 339 תושבים בעכו ההרוסה). רוב התושבים היו דרוזים שעסקו בחקלאות. במהלך התקופה העות'מאנית התחזקה משפחת מועדי, שקיבלה זכיון לגביית המיסים עבור השלטון העות'מאני.

החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ביקרו בכפר תיירים וגאוגרפים אירופאים, בהם יוהנס צלר וויקטור גרן, אשר מתארים את הכפר ככפר חקלאי דרוזי הבנוי על חורבות מבנים עתיקים. הכפר נבנה מבתי אבן שנבנו בצפיפות סביב חצר מרכזית ו"מנזול" (בית האורחים). בתקופה העות'מאנית נשאר מספר האוכלוסייה בכפר כמעט יציב ובמפקד 1921 נמצאו בכפר 978 תושבים.

בתקופת המנדט נסללה דרך מכפר יסיף לירכא והחלה בניה מחוץ לגרעין הכפר של בתים מודרניים מבטון ופלדה. במבנה החברתי הפוליטי והכלכלי לא חל שינוי רב בתקופת המנדט הבריטי, אך השליטה בכפר עברה בהדרגה ממשפחת מועדי למשפחת מולא.

בתקופת מלחמת השחרור לא נפגע הכפר ירכא ותושביו שיתפו פעולה עם שלטונות מדינת ישראל מיד עם הקמתה. ב-1956 הוקמה בכפר מועצה מקומית ובשנות ה-60 של המאה ה-20 נסלל אל הכפר כביש מודרני והוא חובר לרשת המים הארצית ולרשת החשמל הארצית. לאחר שנת 1967 הכפר גדל במהירות, הן במספר תושביו והן במספר המבנים ובשטח אותם תפסו. התושבים ברובם זנחו את עבודת האדמה והתפרנסו מתעשייה, קבלנות, ומשירות במשטרה ובכוחות הביטחון. בשנת 1992 הגיע מספר התושבים ל-8,500 איש, נבנו בתי ספר רבים כולל בית ספר תיכון.

חילווה אל ע'וראב בירכא


בקצה המזרחי של ירכא, על ההר, נמצאת חילווה אל ע'וראב. הבניין נבנה ב-1927 על ידי איש הדת מוחמד מועדי, בדמות ה"חילווה אל ביאדה" (החילווה הלבנה) בחצבייה שבבקעת הלבנון, דהיינו מבנה מרובע גדול שבצידו הדרומי והמערבי מרפסות פתוחות גדולות המוקפות בעמודים וקשתות. במשך עשרות שנים היה הבית המרוחק מהכפר, עזוב. התושבים העדיפו להתפלל בחילווה במרכז ירכא. ב-1980 שופץ הבית והוא משמש היום כבית תפילה ולימוד דת. מהבית יש תצפית יפה על הגליל המערבי.

ירכא כיום

במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה ירכא עם שכנותיה, אבו סנאן, יאנוח-ג'ת וג'וליס לרשות מקומית אחת - גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, וירכא חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.

באפריל 2007 החליט שר הפנים על החלפתם של ראש המועצה וחבריה, בשל הגירעון החריף אליו נקלעה המועצה, ובשל שיעורי הגבייה הנמוכים של הארנונה וחשבונות המים .